״הכל צפוי, והרשות נתונה, ובטוב העולם נידון. והכל לפי רוב המעשה״
(חז״ל, אבות ג׳, ט״ו).
הכל מתחיל בהוויה של יחד.
הלוא אנחנו ממוזגים רגשית מבראשית.
ואחריתנו התייחדות. גם היחיד וגם היחד, האינסופי.
ומה שביניהם, תכליתו חיפוש מתמשך אחר רגע הבראשית המיוחל,
החל רק לפני ואחרי כל הזמנים (ובסוגריים שלהם).
החיפוש אחר האיחוד המושלם כפי שמתקיים ברחם , לעולם יוותר בחסר.
גור אדם
צריך מאמא חלבחם.
אנחנו רואים את עצמנו בהתחלה, רק בזכות מה שנשקף אלינו ממבוגר אוהב המטפל בנו בהתמסרות מלאה. אם בחיבור הראשון אל העולם היה שם אדם כזה עבורנו, אשרינו.
ובטחנו זה בזה, והשקנו זה את זה חלבחם כפי שהשקו אותנו.
אדם שניתן לו בעתו, ידע להשקות כל צמא שיקרה בדרכו.
ויש שאדם שלא הושקה, ומצמאונו, מרווה אחרים.
חלבחם -
אותה תחושה שאנו נותנים לאחר הממלאה אותו.
ילדים זקוקים למבט הנקי שלנו.
זה שרואה אותם צלול, כאן ועכשיו.
לפשוט את שכבת העור הראשונה ולהגיע לשכבת האור השנייה.
כשאני מתבוננת לתוכו של האחר, אני לא רואה אותו, אני אתו.
כשאני מפנה את עצמי מעצמי לרגע, ומאפשרת למישהו אחר להתקיים בחלל הפנימי שבתוכי.
כך, באמצע הכלים, לנגב ידיים ולצייר איתה.
כרויית אוזן לקול הצלילים המנגיעים שפורטים בי יקיריי .
על בטן ריקה
הצרכים הרגשיים של הילדים שלנו, מונחים לנו כבד באיזורים הרכים שלנו.
איפה שאנחנו לא ננגענו, איפה שנשארנו לבדנו.
המקומות הללו עודם דולקים בנו.
מאותתים ומזהירים, ומזכירים לנו.
היום המקומות הפגיעים שלהם נתונים בידיים המחוספסות שלנו.
הזדהות של ההורה עם הצורך הילדי שלו עצמו,
מאפשר לו לשרת דרך עצמו, את צרכיו של הילד.
כשאני נותנת מענה לצרכים האגוצנטריים של הילד שלי,
זה לא בא על חשבון הצרכים האגוצנטריים שלי,
אלא נותן להם מענה.
׳זו ילדותי השניה׳, כמו ששר מתי כספי.
׳זו ילדותי השניה׳, כמו ששר מתי כספי.
הבוגר של היום, מרגיע את הילד של פעם.
רק כאשר אני אמא טובה לעצמי, אני יכולה להתפנות מהילדה שמק(ו)ננת בי,לקחת אחריות על צרכיהם הרגשיים של ילדיי,
ולהעניק להם חלבחם.
אם נזין אותם בלב חם, במגע, בתחושת קבלה ושייכות בלתי תלויה,
הם יאמינו.
הם יאמינו בעצמם. בנו. בבני אדם.
מסיר(ו)ת נפש
הצורך היצרי שלנו ליצור משפחה נובע בין היתר מאותו חיפוש שורשי של תחושת הבראשית המיוחלת.
ולכן גם בזוגיות יש אותו מרכיב התיקון המנסה לדמות השלמת החסך הרחמי,
ולעתים משאיר אחריו חיילים פצועי קרב שמסרו את נפשם על הביחד ונותרו ללא רחם.
הנפש שלנו חשובה מדיי בכדי למסור אותה.
התמסרו. אבל שמרו על נפשכם מכל משמר,
מזגו לעצמכם חלבחם.
מזגו לעצמכם חלבחם.
ובו תזינו את אלה שהופקדתם על שמירת נפשם.
הורה שיזון את עצמו באותה חמלה, קבלה, וחום,
כפי שנצרך לו, יהיה פנוי להשקות את ילדיו באורו וחומו.
גם אם לא קיבלנו בעתו את המנה הדרושה,
נתחיל לייצר מאבקנינו דבש.
כולנו חסוכים, אך אף אחד מאיתנו אינו חשוך מרפא.
לכל אחד יש דרכים משלו למצוא את הלב החם שלו.
בשבילי, הודיה, יש בה את החום הדרוש לי להיום.
עכשיו, כשהתמלאתי, שולחת גם אליכם.
שיר: מאיר אריאל: מודה אני.
ומודה אני לכם,
על הקריאה, וההתייחסות, והתגובות, והזכות להיות ולו לרגע, חלק מחייכם.
שלי בהלול
0544-525286
bekesher.lakeshev@gmail
.com
.com
מוזמנים גם לדף פייסבוק שלי שעוסק בהורות לילדים עם הפרעות קשב וריכוז
