להתחיל מבראשית

״בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהם. 
ורוח אלוהים מרחפת על פני המים. ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור.
וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל אלהים בין האור ובין החשך,
ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד״. 
(בראשית, א׳).  

הבדלה

ההבדלה בין האור לבין החושך היא הפעולה הראשונה שנעשית ע״י הבורא בבריאת העולם. 
מבלי ליצור תיחום, הפרדה וגבול לא היה לנו לא יום ולא לילה. היה לנו בלילילה.

העבודה על תיחום והפרדה היא לבודד את האני מול האחר.
אנחנו עושים את העבודה הזו כל הזמן בלי לשים לב, כמעט בכל תחום. כשמישהו מצפצף לנו, ואנחנו לא מצפצפים לו חזרה, זה כי הצלחנו להפריד בין הנהג העצבני לבין הנהג שאני.

המקום שבו הכי קשה לנו לעשות את זה הוא במערכות יחסים ראשוניות.
הורים, אחים, בני זוג, ילדים. 
לא בטוח שמה שמפריע לאמא שלי אצלי, זה מה שמפריע לי בעצמי.
לא בהכרח מה שבעלי חושב עליי, זה מה שאני חושבת על עצמי.
כשהילד שלי חווה קושי בהתמודדות, זה לא חייב להיות מתורגם מיידית לרגשי אשמה בהורות. 

בגיל ההתבגרות אנחנו עושים את זה ביג טיים. 
אם צלחנו את השלב הזה, נזכה לראות את אמא כאישיות נפרדת, טובה יותר, טובה פחות... עשתה את חלקה בגידולינו כמיטבה. 

ועדיין, תמיד נשארים המקומות המעורבבים, שלא עובדו, שלא נפתרו.
בני זוגנו משקפים לנו את אותם החלקים, ושמים לנו אותם מול הפרצוף כמראה (בד״כ כאובה).
כשבת הזוג מתבוננת על בן זוגה, היא רואה את המקומות הלא פתורים שלה מול אביה. 
המקומות הקשים לבן הזוג מול אשתו, זה המקומות הלא פתורים שלו מול אמו. 
כשאנחנו מבינים זאת, זה כבר מאפשר לנו לשים בצד את הערבוב ולנקות את המשקפיים, 
להתבונן טוב טוב מול מי אנחנו עומדים ב א מ ת . 

כשהורה עומד מול הילד שלו כשכואב לו, זה יוצר מיד תחושת הזדהות, עם המקומות הכאובים של עצמו. כשהוא מנסה לעזור לילד מהמקום הזה, הוא לא באמת יכול להעניק נקי.
הוא לא פנוי. הוא עסוק בעצמו.
כשההורה מבין שהכאב שהוא מרגיש בבטן התחתונה מול כשלון של הילד שלו, זה הכאב של הכישלון שלו עצמו,הוא כבר בתוך עבודת התיחום וההפרדה בין הכאב הפרטי, לבין הכאב של הילד שלו, הנפרד, האחר ממנו. 
מספיק להיזכר בערבוב ברגע שהוא מתרחש, כדי לייצר הפרדה במיידי. 

כשאני רואה את הכאב שלי כשלי, ואת הכאב שלו כשלו, אני לא משליכה עליו, ואני לא מדחיקה את עצמי.
אני יכולה להיות גם איתי וגם איתו, רק בלי הערבוב. 

זו עבודה יומיומית מול כל מציאות כמעט, וככל שנתנסה בה כך תהפוך טבעית ופשוטה, כטבע שני.
כשאנחנו מגיבים חזק מול מציאות חיצונית, אנחנו מגיבים רק מתוך מציאות פנימית, אנחנו נעולים בתוך עצמנו. 
כשאנחנו בהתבוננות והקשבה על המציאות החיצונית, זה מתוך מקום של הקשבה והתבוננות פנימה.

וקרא לאור אור ולחושך חושך

ואני בעבודת ההבדלה מבדילה בין אור לבין חושך,
וקוראת לכל אחד בשמו. 
ולא עוד עושה מהחושך אור ומהאור חושך.
ובהבדלה יש קדושה של בריאה.
ואני בוראת את הבראשית שלי
ומזמינה את האור הפנימי שבי להאיר לי את הדרך החדשה,
ומזמינה את החושך להתידד עם האור. 
הוא לא מפחיד כמו שהוא נראה כשהוא מעורבב.
וישכנו האור והחושך זה ביום וזה בלילה, בהפרדה.
וסוף לתהו ובהו.
ובוקר אור יום ראשון.  

את אתם מבקשים להתבונן על הדפוסים המעורבבים בתוך יחסיכם הראשוניים, אשמח ללוות אתכם בתהליך, ולאפשר שינוי, הגמשה, והרחבה, בעזרת תהליך קוגניטיבי -רגשי, דרך התבוננות חדשה.

שלי אמיר בהלול

בקשר לקשב

ליווי תהליכי צמיחה בהורות

הדרכת הורים לילדים עם הפרעת קשב וריכוז

0544-525286

מייל: bekesher.lakeshev@gmail.com

https://www.facebook.com/bekesher.lakeshev 
קבוצת פייסבוק: הורים בקשר...לקשב
https://www.facebook.com/groups/horim.bekesher