יום שני, 6 בינואר 2014

שאלה בהשאלה

״הטובה במידות האדם שיהיה שואל״

(רבי שלמה אבן גבירול,  ״מבחר פנינים״, שער החכמה).


מפגש

יש שמפגש עם אדם מספר סיפור.
ואז בתכליתו של המפגש מוסר השכל, 
שמרחיב דעתו של אדם. 

והיום פגשתי את נעה.
ותמיד אתה הסיפור מדבר את המפגש, 
והכל בתוך הסיפור מונח, פשוט ורך.

כמה עבודה להגיע לפשט הזה.
כמה חספוס עד לרכות המיוחלת. 
ורבה השהייה המטרימה את זמנה.

ויש אנשים בדרך שאנו פוסעים בה שדורכים ליד, 
ונוכחים בתוכנו כאילו היו שם מהנצח. 
וכשאנו פוסעים על שביל הדרך שיועד לנו ממש,
אנחנו מגלים אותם, בינות לפרחים. 
כאבקנים ברוח, מפיצים בנו ריחם.

אוספת והוספת

ואני אוספת שאלות שפגישות כאלה מותירות בי,
את חותמן.

ומגלה בין המילים והאותיות את צילן, ומעמקיהן גם יחד.
ודרכן, נגלית אליי נפש השואל, כמבקש את אמוני. 

ואין שום ציניות נכללת בין הפה המדבר לבין האוזן הכרויה לשמעו. 
כאחת הן. שותפות בסוד השאלה. 
ואני, כצופה סמויה בחוטי המחשבה והרגש שחולפים ביניהם. 


היום ילדת השמש שלי שאלה את חברתה:
״יש רגעים שאת חושבת שכל העולם הוא חלום?״
ושאלתה עלתה בי, כבהשאלה, ונכתבה בתוכי,
ועוד שאלות…
כי לכל שאלה יש תכלית ולא תשובה. 

שביל בשבילי

וילדיי הם שואלי השאלות של חיי.
הם מלמדים אותי מה לשאול, 
ודרך שאלותיהם אני מוצאת את השביל שבו אני פוסעת.
יש שיר של יהודית רביץ: ״את עושה אותי אמא״.
ילדת שמש שלי, גם אני לפעמים מרגישה שכל זה חלום.

אבל היום, כשהתעוררת מהחלום, סיפרת לי שעפת, 
גבוה על ענן, על גבי גמל. 
תלמדי אותי לעוף גם?

סיפור בשאלה 

ומה שנותר ממשל הוא הנמשל,
שאותו אנו בוראים בכל רגע של סיפור חיינו.
והילדים, הם מורי הנבוכים והדרכים שלנו,
אם רק נעצור על השביל הפרוס לפנינו,
וניתן לאבקניהם לחלחל לנחילינו
ונשאל.


משאילה לכם מה שתרצו לקחת מכאן, וגם אם לא, אז אולי בשבילים אחרים, תמצאו שאלות.
מודה על הזכות שיש לי לשאול, להשאיל, ולהישאל יחד אתכם. 

ואוזני כרויה אליכם, לקראת שאלתכם...
שלי בהלול
0544-525286
bekesher.lakeshev@gmail.com
מוזמנים גם לדף פייסבוק שלי שעוסק בהורות לילדים עם הפרעות קשב וריכוז
https://www.facebook.com/bekesher.lakeshev?ref=br_rs