לגד(ו)ל איתם

לא לוותר לעצמי

אני בשנת ה 'לא לוותר לעצמי', זה השם שהיא הדביקה לעצמה,  
השנה החדשה שלי.
באו לפניה שנים שקראו לעצמן בשמות אחרים..
לכן כשהגיעה, קיבלתי את הדרגה החדשה באהבה, עליתי כתה.
המונח 'לוותר לעצמי', מקפל משמעות חדשה שאני מעניקה לו בזו השנה:

'ליותר מעצמי'

ה- ו' מתקצרת והופכת ל-י', ומגביהה את המילה ואותי איתה.

אין לי רשימה סדורה של אותם דברים ברי השגה שדורשים יותר מעצמי השנה, (וישנם לא מעט...)
כי הרי דברים נסתרים ממתינים לפתחי ממש מעבר לפינה. אני לא ערוכה לבואם, אבל איני חרדה לקראתם. 
החרדה מהדברים הבלתי ידועים אינה מזמינה התמודדות,
כי אם התמוטטות, שלא לומר היטמטמות...      
שהרי כשאנחנו חרדים, אנחנו נכנסים לחורים, מוחנו צר מלהכיל הוויה ממשית והוא רק טוחן עד דק פירורי מחשבות שאינן אלא תוצר פרי דמיון עצמן.

לכן אין לי את רשימת ה- 'מה' המחרידה שינה.
הרשימה שלי מורכבת משורה יחידה;
מבחירה לעמוד איתנה בהתמודדויות שנכונו לי השנה.
עם מה שליבי ייבשר לי שהגיעה עתו.
וגם תהא זו התמודדות מורכבת, והמחיר יהיה מחיר...
עדיף לי לפדותו ולא לפדות בסוף השנה כלוני על שלא יכולתי לי,
על שוויתרתי לעצמי. 

גדילה (גלד הילדות)

כשאני מתבוננת על ילדיי כמה בהירה הגדילה, הגשמית, הרגשית, הרוחנית. 

בהתבוננות עצמית, יותר קשה לראות במה גדלנו, אבל אני מציעה התבוננות (מלשון תבונה) 
בגדילת התודעה ההורית. 

תודעת אם. (גם תודעת אב..., אבל אני מדברת כאן על עצמי.)
ומהי תודעת אם הגדלה..? 

אצלי זה אומר לגלות עוד פסוקי הורות.
לבוא אל מול סוד פסוקי דברי ההורים ולבחון אותם במשקפיים חדשים. 
אותן דרכי חינוך, אמונות, דפוסי התנהגות ש"ירשתי" מהורי,
איפה זה פוגש אותי? כבוגרת? כילדה? 
איפה חלקי בזה היום, מול עצמי?, מול הוריי? מול ילדיי? 

כשאני מגדלת ילד אני נחשפת דרכו לפנימיותי.
כלומר, להפנמות שעשיתי בבית ילדותי.
אם זה בית ילדותי הממשי, ואם זה בית ילדותי הפנימי.
(כן, לכולנו יש מודל שהופנם)

ואותה ילדה שנותרה בזו שבגרה, הרי מחשבתה נותרה. רגישותה, חרדתה...

יילדי, הורי, מוריי

וילדיי הם מורי נבוכים (ולעתים אני באמת נבוכה למולם)
באשר להיותי ברת גדילה.
הם מלמדיי ומוריי, לפחות כשם שהיו לי הוריי.

אני לא מוותרת לעצמי לקבל את השיעורים שאלמד מילדיי על עצמי.
על המקומות התקועים, על המקומות הילדותיים, הפחות מפותחים, אלה שדורשים התבוננות,
אלה שדורשים ריכוך, ואלה שדורשים בדיקה מחודשת והתאמה. 

אני לא מוותרת לעצמי על התבוננות פנימה,
החושפת לעתים מקומות פגיעים, רכים, שלא טופלו,
ומשפיעים היום על ילדיי ועל המקומות הרכים שיתפתחו אצלם.

יחסים

אני לא מוותרת לעצמי על לגדל את עצמי יחד איתם. 
לגדול יחד פירושו להתחבר, פירושו להתקשר, פירושו להיות ביחסים.             

והלא זהו בסופו של דבר כל מה שבני אדם מבקשים להם בעולם, 
יחסים. 
מרגע שאנחנו נולדים, ולקראת שאנו מסיימים, וודאי שתוך כדי החיים,
זהו עיקרם: 
יחסים. 

אז בואו נגדל יחד איתם, כי כולנו ילדים של החיים...
http://www.youtube.com/watch?v=zLkV3PHyxSM

מזמינה אתכם להתקשר ולקבוע פגישה אם אתם מבקשים לברר לעצמכם מעט מהשאלות שעלו וצפו כאן,
וגם שאלות אחרות שמעסיקות אתכם כהורים יתקבלו ברצון.
בשביל זה אני כאן. לגדול יחד, ביחסים. 
שלי. 
0544-525286
bekesher.lakeshev@gmail.com
מוזמנים לדף הפייסבוק שלי שעוסק בהורות לילדים עם הפרעת קשב וריכוז:
https://www.facebook.com/bekesher.lakeshev