(שמות, ל״ד, ו׳-ז׳)
כשמתחדש עלינו חודש אב, מוצאת עצמי מתמסרת למסורת הנשמה היהודית שגלגוליה הביאונה עד לכאן.
ט׳ אב תשע״ד
חללינו נופלים
מה מחיינו נחרב בנופלם?
כשנחרב בית המקדש,
מה נחרדה נשמת האדם
לבו נחרב.
מחיר השנאה.
הכיפורים שאנו עושים,
ואהבת החינם,
ומסירות הנפש...
יש להן ערך בתחיית המסורת הנמשכת ומחייה את הנשמה.
את הירח, והשמש, והכוכבים יש לנו מעל.
לעתים שוכחת להביט למעלה
ונשבית בסיפור ההבל (העגל) הזמני שהמצאנו
כדי שחלילה לא נאמין במשהו שעיננו איננה משגת.
כאילו שהעין שלנו היא מראית העין הנשגבת.
״אֲנִ֥י יְשֵׁנָ֖ה וְלִבִּ֣י עֵ֑ר״
(שיר השירים, ה׳, ב׳)
בהתבוננות שאינה ראיה כפשוטה יש למידה מזן גבוה יותר.
אנשים מפחדים לדמיין,
בעוד דמיון הוא היסוד הגבוה ביותר שאליו חשיבתנו יכולה לנסוק מבלי להתקע בחומת עיניים של אחרים שמפרשים.
יכולת האדם להבין את חייו יכולה להעשות בהתבוננות שאינה משגת בדרך (ב)ערות.
כל עוד אנו מחפשים הוכחות חותכות לאמיתות במציאות החיים, אנחנו מפספסים.
כשאנחנו מרשים לעצמנו לצלול למעמקינו,
אנחנו מעלים משם רגעים...
כאלה שהיו , כאלה שיהיו...
כמבשרים ייתכנות.
הם נוגעים במשהו שהוטבע בם, חתום מלידתם,
כמתווה חיים סמוי שינקנו מחלב האם לצינורות הדם.
חוש הריח לא מייד חש,
אבל יש רגעים מבשרים,
וכשאנחנו מתמסרים,
זה מחזיר למערכת העצבים
חוויה שמוכרת לו, כמזכרת חיה, נושמת, מתהווה.
חלקיק נשמה שמתמסרת נאספת לחלקה האחרת,
בונה עוד לבנה באותו בית מקדש שאליו נפשנו חפצה.
ככל שחלקים יחברו בהשבתם,
כן תגדל תחושת השייכות שלנו, כעם.
יש כאן היום, רגע מבשר, המבקש אותנו להתמסר.
״לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ,
וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״ | ||
אחרי שנעשה בעולם המעשה,
נכתוב את המעש-יה לאלה שיבואו אחרינו.
כותבים על לוח לבנו, לוחות הברית המחברים איש לרעהו.
ראה- הוא!
מעש-יה
מספרים על רבי עקיבא:
"ארבעה נכנסו לפרדס:
בן עזאי הציץ [בסודות המרכבה] ומת,
בן זומא הציץ ונפגע [כלומר, יצא מדעתו],
'אחֵר' [אלישע בן אבויה] קיצץ בנטיעות [כלומר, הגיע לכפירה, ולכן גם אין מזכירים אותו בשמו אלא קוראים לו 'אחר'],
רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום״.
(תלמוד בבלי, מסכת חגיגה י״ד, ב׳)
רבי עקיבא נכנס בשלום, ועל כן, יצא בשלום מהפרדס.
לבו של רבי עקיבא וודאי היה ער.
הוא התמסר.
המילה התמסרות, נכתבה לי כמבשרת
שלום שעוד יכון,
בלבו של אדם יחיד ומיוחד
אשר יחבור ללב חפץ אחר,
ויחברו חלקיהם, להשבת התקווה;
אהבה.
תוכו רצוף אהבה
מילים ולחן: ישי ריבו
בשעת משבר יש שעת רצון גדולה
בואו נתמסר לעת הרצון הזו
ב א ה ב ה
בואו נתמסר לעת הרצון הזו
ב א ה ב ה
מוזמנים לפגישת היכרות:
שלי אמיר בהלול
בקשר לקשב
ליווי תהליכי צמיחה ושינוי בהורות
0544-525286 / 077-5255415
לפרטים נוספים ויצירת קשר:
www.horim-bekesher.co.il
מייל: bekesher.lakeshev@gmail
.com
.com
קבוצת פייסבוק: הורים בקשר...לקשב
https://www.facebook.com/groups/horim.bekesher
