״כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ
אֵיזוֹ מִצְרַיִם,
לִהְיוֹת מֹשֶׁה עַצְמוֹ מִתּוֹכָהּ
בְּיָד חֲזָקָה,
אוֹ בַּחֲרִיקַת שִׁנַּיִם.
לִהְיוֹת מֹשֶׁה עַצְמוֹ מִתּוֹכָהּ
בְּיָד חֲזָקָה,
אוֹ בַּחֲרִיקַת שִׁנַּיִם.
כָּל אָדָם צָרִיך אֵימָה וַחֲשֵׁכָה גְּדוֹלָה,
וְנֶחָמָה, וְהַבְטָחָה, וְהַצָּלָה,
שֶׁיֵּדַע לָשֵׂאת עֵינָיו אֶל הַשָּׁמַיִם.
כָּל אָדָם צָרִיך תְּפִלָּה אַחַת,
שְׁתֵּהֵא שְׁגוּרָה אֶצְלוֹ עַל הַשְּׂפָתַיִם.
אָדָם צָרִיך פַּעַם אַחַת לְהִתְכּוֹפֵף -
כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף.
כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ
וְנֶחָמָה, וְהַבְטָחָה, וְהַצָּלָה,
שֶׁיֵּדַע לָשֵׂאת עֵינָיו אֶל הַשָּׁמַיִם.
כָּל אָדָם צָרִיך תְּפִלָּה אַחַת,
שְׁתֵּהֵא שְׁגוּרָה אֶצְלוֹ עַל הַשְּׂפָתַיִם.
אָדָם צָרִיך פַּעַם אַחַת לְהִתְכּוֹפֵף -
כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף.
כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ
אֵיזוֹ מִצְרַיִם,
לִגְאֹל עַצְּמוֹ מִמֶּנָה מִבֵּית עֲבָדִים,
לָצֵאת בַּחֲצִי הַלַּיִל אֶל מִדְבַּר הַפְּחָדִים,
לִצְעֹד הַיְשֵׁר אֶל תּוֹך הַמַּיִם,
לִרְאוֹתָם נִפְתָּחִים מִפָּנָיו לַצְּדָדִים.
כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף,
לָשֵׂאת עָלֶיהָ אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף,
כָּל אָדָם צָרִיך לְהִזְדַּקֵּףְ.
כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ
אֵיזוֹ מִצְרַיִם.
וִירוּשָׁלַיִם,
וּמַסָּע אָרוֹך אֱחָד,
לִזְכֹּר אוֹתוֹ לָעַד
בְּכַפּוֹת הָרַגְלַיִם״.
לִגְאֹל עַצְּמוֹ מִמֶּנָה מִבֵּית עֲבָדִים,
לָצֵאת בַּחֲצִי הַלַּיִל אֶל מִדְבַּר הַפְּחָדִים,
לִצְעֹד הַיְשֵׁר אֶל תּוֹך הַמַּיִם,
לִרְאוֹתָם נִפְתָּחִים מִפָּנָיו לַצְּדָדִים.
כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף,
לָשֵׂאת עָלֶיהָ אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף,
כָּל אָדָם צָרִיך לְהִזְדַּקֵּףְ.
כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ
אֵיזוֹ מִצְרַיִם.
וִירוּשָׁלַיִם,
וּמַסָּע אָרוֹך אֱחָד,
לִזְכֹּר אוֹתוֹ לָעַד
בְּכַפּוֹת הָרַגְלַיִם״.
(כָּל אָדָם צָרִיך מִצְרַיִם - אמנון ריבק)
חיכיתי לזה, ובכל זאת הפתיע.
בחוץ ניצני אביב,
ושמש
ושמש
המאריכה את מיתרי
ובאחת, קריעתו.
וצלילו החזיר את הניגון השלם.
רגליי עוד לא התרגלו לתנועת העמידה החדשה,
הבוטחת.
הבוטחת.
כל מחר מגלה לי אתמול חדש,
זאת אני, שאינה יודעת לשאול.
זאת אני, שאינה יודעת לשאול.
פיקדון בידיו של אחר,
שרק על עצמו ידע לספר.
הרואים בך את עצמם,
לא יודעים אותך,
נפקדת.
נפקדת.
יש לנו פילטרים מגוונים,
דרכם אנו מייחסים משמעות למאגר המידע המועבר דרכנו
יש המסננים את הפיח ושואפים פנימה חמצן ,
ויש המסננים את מקור החמצן, ושואבים את האבק לפנימיותם.
כל הטוהר נשפך לחול,
כזרע לבטלה.
כזרע לבטלה.
כשאדם מתייחס אליך באופן שגורם לך להרגיש שראה אותך ממש,
יש מפגש.
יש מפגש.
נשמה עם נשמה.
במפגש שכזה, יש למידה של הנשמה על מהותה הגבוהה ותכליתנו כאן במימושה.
לשם זה אנחנו כאן.
כשאני לומדת דרך מגע עם אנשים על עצמי, אני יכולה לבחור לי מסננת כרצוני.
אם למדתי דפוס של לקיחת אשמה, כעס, או ביקורת,
אני בוחרת לפתוח מגירה חדשה ולהוציא ממנה מסננת אחרת,
שדרכה חודרים לתוכי חומרים מזינים,
כאלה שבונים רקמת חיים.
אנחנו משקיעים אנרגיה בחומר; מה בריא לנו לאכול, ופעילות בונה עצם…
ועלינו להשקיע לא פחות בבחירת חומרים מזינים החודרים לנו לתאי ההכרה,
ומשפיעים על הלכי החשיבה,
לשים את הלב על המחשבה,
בעיקר על המחשבה הטובה.
בעיקר על המחשבה הטובה.
אנשים אחרים לא יכולים להזין אותנו בכל רעל שהם מחזיקים,
אם לא נבלע.
אם לא נבלע.
יש לנו פילטר לבחור
מה ישחיר, ומה לא יחדור את האור.
אני יצאתי ממצר(ע)ים,
והגעתי לארץ אחרת,
ארץ יש(ר)אל.
בתהליך שינוי, אפשר לצעוד לדרך חדשה,
ע״י התבוננות אחרת על הדרך הקיימת,
אני כאן,
ללוות אתכם, על הדרך...
ע״י התבוננות אחרת על הדרך הקיימת,
אני כאן,
ללוות אתכם, על הדרך...
התקשרו:
שלי אמיר בהלול
בקשר לקשב
ליווי תהליכי צמיחה בהורות
הדרכת הורים לילדים עם הפרעת קשב וריכוז
0544-525286 077-5255415
לפרטים נוספים ויצירת קשר:
www.horim-bekesher.co.il
מייל: bekesher.lakeshev@gmail.com
https://www.facebook.com/bekesher.lakeshev קבוצת פייסבוק: הורים בקשר...לקשב
https://www.facebook.com/groups/horim.bekesher