נכספת להיחשף

״לתת אישיות לכל רגש, לתת נשמה לכל מצב של הנפש״

(פרננדו פסואה, ספר אי הנחת, עמ׳ 43)

רגישות

רגש הוא מנוע הכרחי של הבניית בינה.

ללא רגש מפעפע, לא תתן לנו דעתנו תובנה מניחה את הדעת.

אנחנו יוצאים מנקודת הנחה מעניינת, 

שאם נחשף במצב רגיש, כאילו שאיבדנו משהו...

בעוד שהסכמה להחשף רגשית, היא הסכמה לקבל מחדש משהו שאיבדנו.

אנשים רגישים משלמים מחיר על רגישותם,

אבל מרוויחים את חירותם

אין באמת כוח מניע מלבדם.

הרגישות מחוברת לכאב שורשי

חסר בסיסי מהעבר שנוכח בעכשווי

מפחדת שיראו לי את החסר, וכך נשארת חסרה

אמיצה להחשף, ובכך מסתכנת בדחייה

מחדשת השתרשות בהתקשרות חשופה.

הסתרה

הסתרה, סתירה של העצמי

מנוגדת לצורך הבסיסי בשיתוף.

נראה שאנחנו עוסקים רוב הזמן בנראות כלפיי חוץ;

איך זה יתקבל אם אגיד מה שבאמת עומד לי על קצה הלשון...

איך יגיבו אם אבקש מה שאני באמת צריכה... 

מה יקרה כשאסרב לקבל מה שלא מתאים לי כבר... 
מי יקבל אותי אז?

אולי אז אקבל הוכחה ניצחת, שבאמת, באמת, עדיף להתחבא.

כשאני מסתירה חלקים מעצמי, אני נעדרת.

כשנחשפת רגשית, מתגברת.

 דמעות לא מרמות 

פעם ירדו לי דמעות בשיחה טיפולית,

והמטפלת ביקשה שאתן שם לכל דמעה.

כשידעתי על מה אני בוכה

וקראתי להן בשמות,

הדמעות הפסיקו לדמות מצב רגשי,

והיו פשוט מה שהן, חלק בלתי נפרד שלי.ֿֿ

כל דמעה צופנת אות חיים אחר, רגש שניעור.

אם אנחנו לא נרתעים ושוהים, 

נגלה שאנחנו לא מרמים.
לדמעות שלא זולגות, יש ייים של שמות
קוראת להן, והן באות.

אצל הילדים זה יותר פשוט לזהות,

הם עוד לא מיומנים בהסתרות.

אנחנו מאמנים אותם לזייף רגשות בכל פעם שאנחנו מבקשים מהם להביא במקום מה שהם באמת מרגישים,
רגש מופחת, ׳נוח יותר׳.ֿ

כמה פעמים אנחנו אומרים להם, ׳זה לא כל כך נורא׳...,

׳למה אתה עושה מזה כזה סיפור..., זה תכף יעבור.

תמיד זה מכוונה טובה. אנחנו רוצים לתת להם פרופורציה נכונה,

טווח התייחסות מותאם, הבנה של מידה. 
אבל ׳בהפחתה׳ שאנחנו מבקשים,

אנחנו מלמדים כהות רגשית. 

חשופית

מתבוננת ברגש 

ויש לו יותר גוונים ממה שיש לי מילים.

רגש שעובר דרכי, 

משתחרר, ומטהר.

אם במקרה תראו אותי דומעת, 

או מחייכת סתם כך בלי סיבה ברורה,

לא לדאוג, סימן שאני קרובה.

יש לי זהות רגשית שלמה 

מה שתראו או לא תראו, 

זה אותו החלק שאני מסכימה או מסרבת לראות בעצמי.

מזמינה אתכם, אלא שלא מפחדים מרגישות יתר-

להיפגש קצת יותר.


ואז... 

שטיפה רגשית

צחוק הגורל חיכה לי בפינה  
שעה אחת אחרי שאני עוזבת את הכתיבה ומנסה להניח לרגשותיי
עטו עליי במפגיע. להקת עטלפים צמאי דם,
עודפי רגשות סתומים
הדפו את יכולת היסח הדעת, או מנוחתה
לזמן מה, לא היה לי מקום ביניהם.
הכל דמם והם הציפו לי את הדם. 
ידעתי אז שהלילה יעבור, 
וזה לא שינה דבר.
חשתי את כוחם האימתני של רגשות
כמה אנחנו קטני רצון מול ים.


אלו שניחנו בסנסורים עדינים,
לא סובלים יותר מאחרים,
ולא מפחדים פחות.
הם פשוט נותנים לרגש להיות.
כשהם עטפו 
מכף רגל ועד ראש, 
הייתי רגש
לא פחות.

שבוע שני של נחמה מתוך שבעה,

רגישות היא העוצמה הכי גדולה.

יהודת רביץ

למחרת

מילים: לאה גולדברג

לחן: יהודית רביץ

                               כשאנחנו מפחדים לגעת ברגשות,

                   אנחנו שומרים את אנרגיית הפחד כלואה בפנים.

      בהדרכה, אנחנו מדברים על זה, ומשחררים.

           

מוזמנים לפגישת היכרות: 

שלי אמיר בהלול

בקשר לקשב

ליווי תהליכי צמיחה בהורות

0544-525286 /  077-5255415

www.horim-bekesher.co.il

https://www.facebook.com/groups/horim.bekesher 

shelly.bahalul@gmail.com