חירות נפש

המשנה מתארת את קבלת חוקי התורה כמעשה של חירות:

"וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל-הַלֻּחֹת" (שמות ל"ב, ט"ז). 

"אַל תִּקְרָא חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת..."

(משנה, פרקי אבות, פרק ו', משנה ב').

ציפור / יונה וולך
׳תת הכרה נפתחת כמו מניפה׳

ציפור אחת שרה
אבל לא את השיר שלה
ציפור אחרת שרה מגרונה
זמרה זמר שונה
הציפור לא הכירה
לא ידעה שזה זמר אחר
מישהו אחר מדבר מגרונה
תמיד היא חשבה שזה היא
בהתחלה פחדה קצת
אחר כך גם זה לא
נעשתה לא אכפתית
קלת דעת ולא רציניתֿ
כמה? כאילו שזה לא היא
עשתה עינים לכל עובר ושב
בלי זהות לגמרי 
אבל לא התקשרה לאף אחד
כי לא היה לה קול שלה
קולה עופף לו חופשי
ודבר מגרון אחר
שגם הוא לא ידע 
כי מי שהוא דבר מגרונו
אחר
וגם לו לא היה אכפת
נעשה לא רציני
וקולו גם הוא התעופף
ודבר מגרון אחר
וכך הלאה
וכך הלאה
כל קול
דבר מכל גרון
אחר
ואף אחד
לא
ידע
מיהו.

מס-קנה

מתנות שהן תוצר של עמל

מיהו, אם כן, האדם החופשי?  

בספרו "אלוהים מבקש את האדם", טוען הרב אברהם יהושע השל: 

"האדם היוצר אשר אינו נסחף בזרם ההכרח, אשר אינו כבול בשלשלאות התהליכים, אשר אינו משועבד לנסיבות. אנו בני חורין ברגעים יקרי-מציאות. רוב הזמן אנו מונעים מכוחו של תהליך, אנו נכנעים לתכונות אופי שירשנו לעצמת השפעתן של נסיבות חיצוניות. החירות אינה מצב מתמיד של האדם... כולנו ניחנו בפוטנציאל לחירות. אך למעשה אנו פועלים מתוך חירות רק ברגעים נדירים של יצירתיות... " 

חושבת על אמונה, ועל המזל שלי שבטח כתוב על איזה כוכב,
ושאין לי מושג מה נכתב עליו ממש עכשיו.
וזה כל היופי.

קודם כשהייתי נשמטת אל הלא נודע, הייתי אבודה.
עכשיו פורשת כנפיים 
בתנועת הנסיקה מתגברת על ערפול חושים שטופס אותי מאז שאני קטנה כשאני בתנועה צנטריפוגלית ומאבדת את קו המשווה.

המרחב הזה פותח לי את שדה הראיה,
על אף לקות הראיה שניחנתי בה
(אני רואה פרטים, את האור בקצה, ושלבי הביניים נעלמים).

כשאני בגובה הראייה הזה,
שבו נפתח השדה,
אני רואה
מקום בו הנוף הוא סיפור בהמשכים,
כמו תמונה ב׳זום׳, ככל שמתקרבים, מעמיקים לראות
סיפור בתוך סיפור בתוך סיפור...
עד

עין-סופ...

כשאודליה שלי היתה בגן אהבה לדקלם:
׳בבושקה בבושקה בובה נהדרת,
בתוכה מסתתרת בובה אחרת׳
ועכשיו עמליה ממשיכה...
ואנחנו מצטרפות לניגון שלה.

היום אמרה דלית המורה ליוגה בסוף השיעור,
תרפו את שרירי הפנים, ואם יש לכן חיוך, תחייכו אותו בפנים.ֿ
איך היא ידעה להגיד את זה בדיוק ברגע הזה? 
היה לי חיוך, 
וחייכתי בלי להניע את השפתיים
וזה היה חיוך ממשי.

״לכל שכבה משכבות הנשמה יש פרצוף רוחני בפני עצמו הנקרא צלם, והוא בעל עשר ספירות משלו ורמ״ח איברים משלו״.    

(׳האר״י׳, שרון שתיל, עמ׳ 138).  

בחירת הנפש

מהמעוף הפנימי אני רואה את המציאות בדרך שלי.
יש לי את החירות 
לברר מה אני מרגישה ואיך חושבת
לדבר בשם עצמי
לא עוד מדברת מישהי אחרת.
מסכימה שלא יסכימו
מסתכנת.

אני בוחרת-
לחייך מבפנים חיוך ממשי
כשאני מרגישה מחוייכת
בחירה יומיומית
שאותה משחזרת.
לא כל הזמן מחוברת,
וגם זה בסדר

אני בוחרת-
לבקש מאותה שכבת נשמה משוחררת וחופשיה
להשלים עם שכבות נשמה הכבולות בה.

וגם בוחרת-
לא להלקות את עצמי 
כי הלקאה היא בחירה ברע

אני בוחרת-
בטוב.
לאהוב.
להיות קרוב.
לא לזייף, לא לחפף 
לסלוח ולחמול
לא לחדול.

הנפש שלי בוחרת לגדול.
ובבחירה שלה, 
נמזג שיר של ציפור אחרת, 
שאומרת,
שאני סתם אחת
ולפעמים אני והיא אחת.

אבל החירות שלי בוחרת לחמול גם אותה,
ולתת לה מקום בתוכי.
אין לי יותר הנחות,
אני בוחרת להיות.

פורסת כנפיים כנגד כוח ההתנגדות,
כציפור משוחררת  
בתוך מציאות כובלת


חודש אלול מגדל אותי 
להיות אדם חופשי

נחמה שלישית מתוך שבע שבתות הנחמה שלי. 

אדם חופשי 

יעל דקלבאום 

מילים ולחן: יעל דקלבאום

אדם חופשי, זה לא מצב נתון

אנחנו כבולים למציאות מסויימת, 

ובתוכה אנחנו חופשיים לבחור

בחירות הנפש

שלי אמיר בהלול

בקשר לקשב

ליווי תהליכי צמיחה בהורות

shelly.bahalul@gmail.com

0544-525286 /  077-5255415

https://www.facebook.com/groups/horim.bekesher 

www.horim-bekesher.co.il